הפעם הראשונה שביקרתי בהודו הייתה בשנת 2000. בעקבות הכרות עם ספריו של דר סגל, מאוד רציתי לבקרו, זה לא יצא וב 2002 ד"ר סגל נפטר. מאז אני מחפש דרכים להגיע ולשמוע על השיטה ולהכיר את בניו ממשיכי דרכו. בספטמבר 2010 החלטתי לנסוע ולהשתתף בסמינר של שיטת ד"ר סגל שהתקיים באוריסה אשר בהודו. נסעתי לניו-דלהי 10 ימים לפני תחילת הסמינר בכדי לשהות במחיצתם של האחים סגל בניו, לראות את דרך עבודתם, ולהשתתף בסמינר שלהם.
מה שראיתי היא שיטת עבודה מיוחד במינה, שאפשרה לי לגלות את ה MIND – ולהשתמש בו באופן שלא הכרתי ולא הבנתי קודם. גישה זו מאפשרת להשתמש ברמדיס שמקודם הייתי כבול בתמונה שלהם, ומאפשרת חופש גדול להשתמש בהן.
ד"ר סגל המנוח (1929-2002) היה הומאופט שהשתמש בשיטות המקובלות ובשלב מסוים התבונן במקרים של מטופלים ממשפחתו שסבלו ממצב של חום מתמשך ולא הגיבו לרמדיס שניתנו להם בשיטה הישנה של הטוטליטי. לכן החל להסתכל רק על הדברים המנטלים הנאמרים על ידי המטופל, תוך שילוב ההבנה המיוחדת שלו של הסימפטומים. זו הייתה תחילת הדרך של בית ספרו. השיטה בנויה רק על סימפטומים של תצפית ב MIND- והפיכה של תצפיותיו בדברי המטופל לסימפטומים של המינד. ד"ר סגל אינו משאיר אף אבן לא הפוכה: כל סימפטום ומילה ברפרטורי הוא חייב להבין לעומק, ולהבין את ההבדל בין כל מילה לבין המילים האחרות, מה משמעותה במילון ובאופן עמוק ביותר. [לדוגמה סימפטום Desire to be carried fast- כשאדם נכנס לרופא ואומר: יש לי מחלה ואתה חייב לטפל בי מהר, Carried במובן של להיות מטופל. זו הגישה ההיסטרית של Acon ו Op.
לשיטתם, אין מחברים סימפטמים ברפרטורי: למשל לא יחברו obstinacy עם pertinacity. לחבר סימפטומים אומר שאינך מבין את הרפרטורי-או את המקרה. התוצאה היא שיטה שמשתמשת בסימפטומים ורמדיס "ישנות" בהצלחה מרשימה לפתולוגיות קשות ולמצבים נפשיים עמוקים, בטיפול בילדים ובמבוגרים.
מקרה 1 (על פי ד"ר שרמה, בסגל הבכיר של בית הספר)
בחור בן 30, היה בזמנו נאה מאוד למראה ומוקף חברים וחברות ואז החל להשמין, בעקבות זאת פנה להרבה רופאים ושיטות טיפול שלא הצליחו לעזור לו. הוא ידיד טוב של ד"ר שרמה שניסה רמדיס שונות ללא הועיל. הוא בחור חכם שנראה טוב. אך יש פער בין מעמדו בבית לעבודה: תמיד מרגיש שצריך לעשות יותר, להיות בסטאטוס יותר גבוה בעבודה, וזאת בכדי שיוכל לשפר את מעמדו בקרב משפחת אשתו. העניין כה מעסיק אותו עד שאיבד את שאר הקרובים והחברים.
הלך ללמוד באוניברסיטה, התקבל לחברה והחל לעבוד כמנהל – ועדיין חש נמוך. תמיד כשביקשו ממנו לעשות דברים בעניין הדיאטה, היה מקפיד יותר ממה שביקשו ממנו. כל האמביציה שלו הייתה בעניין הדיאטה ובעניין המעמד, ומה שעשה לא היה מרוצה- ונכנס לדיכאון. כל הזמן בעצם מתעסק באותו דבר.
הסימפטומים נלקחו על ידי ד"ר שרמה בכיוון אחר:
Change, desire- רוצה לשנות את מעמדו, את נסיבות חייו.
Mania- כי יש אובססיה מתמידה, רצון שמכוון כל הזמן לנקודה אחת – זו מאניה.
Absorbed- אדם ששקוע כולו בנושא אחד ומרוכז בו כולו.
Religious affections- אדם שחי באורח חיים דתי – היכן שיש חוקים ומחויבויות: הוא היה שואל כל הזמן מה לעשות ועושה זאת באדיקות רבה. כי כמו מאמין פנאטי. כל מה שהרופא אומר- הוא עושה ואף יותר מכך.
Servile – צייתן, מה שיגידו לו – הוא יעשה, והכול בכדי ליצור את השינוי…
Brooding- כמו תרנגולת שיושבת על הביצה ודוגרת ודוגרת עד שיוצא משהו – כך הוא חי
Tranquility, reconciling to fate – הכוונה של סימפטום זה הוא של משהו שהיה במאבק ועכשיו הוא מחליט להיכנע לאלוהים כדי לא לאבד את השלווה שלו.
קיבל CHAM 3c- 3 מנות בהפרש של 10 דקות –וזהו.
אחרי 24 שעות שיפור במצב רוח, בדיכאון, ותוך חצי שנה היה ברור גם השיפור באובססיביות, רזה, לא מתעסק במעמדו יותר.
דיון
למה Cham נחשבת כל כך עצבנית? הסימפטום המרכזי של הרמדי זה פחד מרוח: Fear of wind, sensitive to wind. אצל סגל חשוב להבין מה כל מילה אומרת – ואז לחבר:
Wind- זה מה שמישהו אומר עושה במטרה להטריד מישהו אחר– כמו לגלוג, בדיחה או פגיעה ציבורית, מישהו נושף עליך. ו Cham מאוד רגישים לקור הזה: שהם אומרים משהו ומישהו משמיע בדיחה שמצננת אותם. את הבחור הזה כולם העליבו כשלגלגו על משמניו ואמרו "שאיך יוכל להתחתן כך" (יש קשר בין צינה לציניות, הקמומיל מאוד רגיש לציניות הזו).
בהקשר זה למשל הסימפטום של הפסקת חלב כשמתרגז.
– Chest, milk suppressed, anger vexation agg הם מתרגזים על האם כאשר החלב שלה לא טוב I am fed up – ודוחים אותו כאשר מרגישים שהחלב לא מזין אותם, באותו אופן, כשההומאופט לא מוצא להם רמדיס, נותן ולא עוזר, אז בשלב מסוים הם לא רוצים לקחת עוד רמדי וכועסים על ההומאפט – על העזרה שהיא כמו חלב אם לא מספיק…
– Anger, respiration difficulties with – פירושו שהנשימה קצרה ולא נכנסת טוב לראות, היא שטוחה, כלומר הדברים הולכים בחיים – אבל זה לא כיף, יש עליך הרבה לחץ, ותה מרגיש שקשה לך לנשום בחיים – ואתה כועס על זה. למשל מרגישים שיש עליהם יותר מידי הגבלות, ואז הם כועסים ושולחים את הרופא… גם Arnica כך…
מקרה 2 (ד"ר סנג' י סגל)
אישה בת 39, חולה כבר 6 שנים.
כל הזמן מחייכת. יש לה הרניה טבורית ענקית – הטבור בולט כגודל של כדור טניס. בעיות בכבד, שחמת בכבד, טחורים מדממים, בילירובין גבוה, ה ESR שלה גבוה. עם כל זה מחייכת כל הזמן. רוצה לחיות ולא למות. רוצה שהצבע הצהוב שבעיניים יעלם – וככה אף אחד לא יוכל לראות את זה, כי כל הזמן אנשים אומרים לה שהיא חיוורת. "אך אף אחד לא יפתור לי את הבעיות, אז אני מחייכת כל הזמן, והכול בסדר". אומרת שהכול טוב אצלה: הבעל, החותנת, הילדים. רוצה ללבוש בגדים מאוד קלים, שמשקלם יהיה קל.
ד"ר סנג' י סגל: מה היית רוצה לעשות כיום: "לראות את כל הודו, ולנסוע לחו"ל ולראות הרבה מקומות".
הסימפטומים שנלקחו
Delusion wealth- כי אומרת שהכול טוב אצלה ובחייה.
Hiding, hide oneself desire to – כי רוצה שלא יראו את העיניים הצהובות.
Smiling – מחייכת כל הזמן.
Travel desire to
Light desire for- רוצה ללבוש בגדים מאוד קלים ורוצה משקל עליה.
קבלה Bell 3Xc- 3 מנות בהפרש של 10 דקות – וזהו. (ככל שהפתולוגיה יותר קשה – הפוטנציה יורדת יותר – עד ל3X)
דיון
מה שמאפיין את Bell זה שהם רוצים שלא יעמיסו עליהם, שלא יכבידו, שלא יעשו להם כבד, שיהיה להם קל. כך גם הסימפטום mood repulsive- רוצים שייקחו מהם את המחלה.
או למשל Kill desire to- כמו מישהו שבא ואומר– קח ממני את המחלה שלי – ואני לא רוצה לשמוע על זה יותר, "שיהרגו את המחלה שלו".
עוד סימפטום שמסביר את המצב של Bell:
MIND, Unconsciousness, interrupted by screaming- זה אומר ש Bell. נמצאת כל הזמן במצב לא עמוק, ופתאום יש את הכאב הזה, שמפריע להם למצב הלא עמוק הזה. כמו Desire for light.
ל Bell יש שני סימפטומים מרכזיים: Delusion poor, delusions wealth- לכאורה שני סימפטומים הפוכים, לדוגמה אישה שאומרת שיש לה מגרנות וחוץ מזה הכול טוב. אם תיקח ממנה את זה – הכול יהיה טוב. זו הרמדי היחידה שעוברת את שני הסימפטומים האלו יחד.
ב- 31.5-2.6.2011, האגודה תקיים סמינר עם האחים סגל, ואנו משוכנעים שסמינר זה יתרום רבות לגילוי מחדש של רמדיס "ישנות" ושל ה Mind.
ברושור של הסמינר עם כל הפרטים החשובים
