התפיסה ההומאופתית של ריפוי, מייחסת משקל רב לסימפטומים של מחלה ורואה בהם חלק ממערך ההגנה החיסוני של האדם. בעוד שברפואה הקונבנציונלית נתפסים הסימפטומים כמשהו "לא בסדר" שיש לעצור ולדכא ע"י טיפול תרופתי. לפי ההבנה ההומאופתית, סימפטומים אלו מהווים הגנה על האורגניזם והינם ביטוי פיזי לבעיה עמוקה וחוסר איזון פנימי. באמצעות הכנה הומאופתית מתאימה, המצב יתאזן והסימפטומים יירפאו.
כל אחת מהגישות, הקונבנציונאלית וההומאופתית מבינה באופן שונה את תהליך הריפוי והחולי.
לפי הרפואה ההומאופתית, התרופות הקונבנציונאליות מדכאות סימפטומים ואינן מרפאות אותן אלא יוצרות תופעות לוואי ומצב חולי עמוק יותר. כמו למשל במאה ה-19 , התרופות האופיאטיות יצרו רושם של ריפוי, כמו גם תרופות אחרות המעניקות הקלה קצרת טווח בלבד במחיר ערעור תפקוד המערכת החיסונית, התפתחות מחלות נפש ומחלות פיזיות כרוניות רבות. יתרה מזו, העובדה כי רוב האנשים כיום , נוטלים תרופות מרשם רבות במקביל, למרות העובדה כי המחקר הקליני לא בדק את בטיחות ויעילות הפרקטיקה הזו , מביאה את כולנו, באופן בלתי נמנע, לשאלה – עד כמה מדעית באמת הרפואה המודרנית?
הומאופתים טוענים כי העלייה ההולכת וגוברת במחלות הסרטן, הלב, עייפות כרונית ומחלות כרוניות נוספות אשר תוקפות גם אנשים צעירים, עלולה לנבוע מאותו דיכוי תרופתי של סימפטומים ומחלות. במקביל קיימת התנגדות לרפואה ההומאופתית מצד הגורמים הקונבנציונאליים.
העוינות כלפי ההומאופתיה החלה בתחילת המאה ה-19, כאשר הרופא הגרמני דר' סמואל האנמן פיתח לראשונה את שיטת הריפוי ההומאופתית. האנמן היה מתרגם כתבים רפואיים ופרמקולוגיים מובילים וחיבר של ספרי לימוד מהם למדו רוקחים בתקופתו.
למרות דרגתו הגבוהה ברפואה , בפרמקולוגיה ובכימיה, הביקורת החזקה שלו כלפי הרפואה הקונבנציונאלית הובילה להתקפות אישיות עליו מצד רופאים קונבנציונאליים ורוקחים בני זמנו אשר היו מאוימים, כלכלית ורעיונית, מעבודתו.
כאשר הגיעה ההומאופתיה לאמריקה ב- 1825 , היא התפשטה במהירות הודות להצלחתה הגדולה בטיפול במגפות מחלות זיהומיות שהתפרצו במחצית הראשונה של המאה ה-19.
ב1844 , כאשר המכון האמריקאי להומאופתיה נהיה לארגון הארצי הרפואי הראשון, קם ארגון מתחרה שקרא לעצור את התפשטות ההומאופתיה . ארגון זה קרא לעצמו "הארגון הרפואי האמריקאי".
ספרו זוכה הפוליצר של פול סטאר " השינוי החברתי של הרפואה באמריקה" הכיר במעמד שהשיגה ההומאופתיה באמריקה באמצע וסוף המאה ה-19 :" מעצם היות ההומאופתיה פילוסופית וניסיונית בו זמנית, היא נראית לאנשים רבים מדעית יותר מאשר הרפואה האורתודוכסית"(עמוד 97).
נשיא ארה"ב וויליאם מקנלי אף הקדיש מצבת זיכרון מיוחדת לד"ר האנמן בוושינגטון די.סי. ב-1900 אשר עדיין עומד כיום כמונומנט היחיד בבירת אמריקה המנציח את מעשיו של האנמן.
על כל פנים, בגלל האיום הכלכלי, פילוסופי ומדעי שמציבה התפיסה ההומאופתיה למוסד הרפואה הקונבנציונלית, ההתנגדות והפגיעה בה עדיין ממשיכים. מסיבה זו , יהיה זה מאיר עיניים לחשוף את המידע המוטעה המופץ על ההומאופתיה ולהבין מי מוביל את הקמפיין הזה.
המיתוסים הנפוצים אודות ההומאופתיה
כמו תועמלנים אחרים ,מכחישי ההומאופתיה עוסקים בהפצת מידע מוטעה ע"י שימוש בשלוש טכניקות פשוטות. ראשונה- מכחישי ההומאופתיה מייצרים האשמה שקרית, וחוזרים עליה באופן קבוע בניסיון לייצר "אמת" חדשה. שנית , חזרה זו נעשית בתוך הקשר של אלמנט לגיטימי קיים. במקרה של מכחישי ההומאופתיה , אלמנט זה הינו השחתה של המדע הנורמלי, אנליזות של עדויות מדעיות שיוצרות סיבות ותירוצים להעלים מחקרים איכותיים המראים תוצאות חיוביות לטיפול הומאופתי (אפילו אותם מחקרים שפורסמו בכתבי עת מדעיים מובילים) ושימוש לרעה במושג "סקפטיציזם". מכחישי ההומאופתיה מתעלמים או מפחיתים בערכן של הוכחות ועדויות רבות הקיימות ממחקרים קליניים , ובוחרים לצטט מאותם מחקרים שמאשרים את נקודת מבטם במקום לסקור את כל ההוכחות או המחקרים במלואם.
הטכניקה השלישית בה משתמשים מכחישי ההומאופתיה היא מכירת שקר זה לאוכלוסיות פגיעות שבמקרה זה הן לעתים קרובות סטודנטים צעירים למדע המוקסמים מהשפה והאליטיזם של מקצועם הנלמד החדש, אך חסרים את ההבנה והניסיון העמוקים להבין כי הם מנוצלים ע"י מכחישי ההומאופתיה. אותם מכחישים, בנוסף לכך ,משחקים בפחדים של מדענים ורופאים וותיקים ובכירים ומובילים אותם להאמין ש"אם ההומאופתיה נכונה , אזי כל הידוע על המדע והרפואה המודרני שקרי הוא". ראייה שטחית זו של המציאות חוזרת על עצמה פעמים רבות.
בעניין זה יש לומר כי בדיוק כמו שפיזיקת הקוונטים אינה מפריכה את כל הפיזיקה לפניה אלא אף מרחיבה את יכולתנו להבין ולחזות אירועים במערכות מאוד קטנות, כך גם ההומאופתיה אינה מפריכה את כל הפרמקלוגיה המודרנית , אלא מרחיבה את הבנתנו בדבר שימוש בכמויות מזעריות של חומר כדי לייצר תהליכים ריפויים.
ההיסטוריה מלאה בדוגמאות להתנגדותם של הרפואה האורתודוכסית והמדע לשיטות שונות של רפואה ופרדיגמות של ריפוי. למרות שהרופא או המדען הממוצע נוטה להיות מאוים מרעיונות חדשים, מן הראוי לאנשי מדע ורפואה מובילים יותר, לאחוז במידה מסוימת של פתיחות וענווה לנוכח ההתפתחות של הידע.
העוסקים בהומאופתיה, הן המטפלים, והן המטופלים מוכחים מכוחה של ההומאופתיה לרפא מחלות ותחלואים שונים בגוף ובנפש בתינוקות, ילדים, מבוגרים ובעלי חיים.
רוב האנשים ספקניים לגבי הומאופתיה עד שהם מתנסים בעצמם ורואים תוצאות. ואכן ,יש סיבות מוצדקות לכך ש10 מיליון אנשים ברחבי העולם משתמשים ומסתמכים על הרפואה ההומאופתית בטיפול במגוון רחב של מחלות אקוטיות וכרוניות.
למרבה הצער, מכחישי ההומאופתיה מפיצים מידע מוטעה עליה, לרבות המיתוסים הבאים:
מיתוס מס 1:" אין בנמצא מחקרים המעידים כי הכנות הומאופתיות אכן עובדות"
המחקרים הקליניים הנערכים ברפואה הומאופתית מראים תוצאה חיובית. אך אם "סטטיסטיקאים יצירתיים" מעריכים רק מספרים קטנים של מחקרים גדולים, אזי תוצאה חיובית פחות סבירה , לא בגלל שהומאופתיה אינה עובדת אלא בגלל שמחקרים גדולים אלו נוטים לתת רק תרופה הומאופתית אחת לכל המשתתפים במחקר ללא שום אינדיבידואליזציה בטיפול – עיקרון מרכזי בשיטה ההומאופתית. לטעון כי תרופות הומאופתיות אינן יעילות על סמך מחקרים אלו בלבד , הגיוני כמו לומר כי אנטיביוטיקה אינה יעילה רק בגלל שאינה מרפאה זיהומים על רקע ויראלי, פטרייתי או את כל הזיהומים החיידקיים.
מיתוס מס 2: "המחקרים המראים כי הכנות הומאופתיות אכן יעילות, הינם מחקרים שלא נוהלו בצורה תקינה "
מחקרים המוכיחים את יעילותה של ההומאופתיה פורסמו בLANCENT, בכתב העת הרפואי הבריטי, בכתב העת של מחלות זיהומיות פדיאטריות, דוחות Cochrane, CHEST (הוצאה לאור של האיגוד הבריטי לראומטולוגיה),סרטן (כתב העת של האיגוד האמריקאי לסרטן) , כתב העת לאונקולוגיה קלינית (עיתון האגודה לאונקולוגיה קלינית), כתב העת האירופאי לרפואת ילדים, ארכיון ניתוחי רפואה פלסטית לפנים, ארכיון של ניתוחי צוואר וראש, כתב העת לפסיכיאטריה ורבים אחרים.
כל המחקרים האלו נערכו לפי המתודה המדעית של סמיות כפולה, רנדומליות ומבוקר פלצבו. יתרה מזו, בגלל ההטיה נגד ההומאופתיה מחקרים אלו נבחנו בחינה מדוקדקת מהרגיל .
התגובה הלא משכנעת של מכחישי ההומאופתיה לכך, היא שהמחקרים הנ"ל הם בודדים בלבד. ובכן, נדמה שישנם הרבה "בודדים" (מחקרים קליניים אשר מאמתים את יעילות ההומאופתיה ) כמו כן, רבים מכתבי העת המובילים לעיל, פרסמו מטה- אנליזות של ניסויים קליניים של מחלות ספציפיות והוכיחו כי לטיפול הומאופתי יש , באופן משמעותי, תועלת טיפולית על פלצבו.
באופן אירוני, המחקר היחיד שמכחישי ההומאופתיה מביאים כעדות מוצקה כי אין כל הבדל בין תרופות הומאופתיות לפלצבו, הוכח כלא עומד בסטנדרטים מדעיים.
מיתוס מס 3:" c12 זה כמו טיפה אחת באוקיינוס האטלנטי כולו"
פנטזיה טהורה (ומתמטיקה מעורפלת ). למעשה, פוטנץ זה דורש 12 מבחנות ואחוז אחד בלבד מהתמיסה נלקח מכל אחת מהמבחנות. כמו כן ,טיפוסי מצד "המכחישים" לטעון שכדי להכין רמדי הומאופתית אחת יש צורך ביותר מים ממה שקיימים בכדור הארץ. נראה כי הם כל כך קיצוניים בהשקפתם עד כדי כך שמניחים, במודע או לא, כי הדילולים הקיימים בהומאופתיה, גדלים באופן יחסי עם כל דילול. הם מניחים כי כל דילול דורש פי 10 או מאה כמות של מים, מה שבהחלט לא נכון וכל מאמר הכי בסיסי בהומאופתיה מאשר זאת.
למרבה הצער (ובאופן מוזר) נראה כי רוב הסקפטיים הללו קוראים יותר מידע מוטעה אחד של השני על הומאופתיה מאשר את המידע האמיתי. יש נטייה טבעית לעוות את המציאות לגבי הומאופתיה בדרכים שמפרשות אותה באופן מוטעה.
מיתוס מס 4 :" בתרופה ההומאופתית אין כלום. זה רק מים"
בורות ודיסאינפורמציה מדרגה ראשונה!
דבר ראשון- תרופות הומאופתיות רבות שנמכרות ברשתות מזון ובתי מרקחת הן, מה שנקרא "פוטנציות נמוכות" כלומר מכילות כמות קטנה עד מזערית של תרופה- כמות דומה לזו של הורמונים מסוימים חזקים ותאי מערכת חיסונית בגוף שלנו. שנית, מדענים במחלקת הנדסה במכון הטכנולוגי בהודו אישרו כי גם לאחר תהליכי דילול וניעור רבים, לפי המתודה ההומאופתית, עדיין נשארים חלקיקים מזעריים מהחומר ההתחלתי בתוך התרופה. יתרה מזו, כתבי עת מובילים בתחום הכימיה והפיזיקה פרסמו מחקר אחר המאשר שקיים הבדל בין מים רגילים ל"מים הומאופתיים".
מיתוס מס 5 :"אם בהווה איננו מבינים כיצד תרופות הומאופתיות עובדות, אז לא ייתכן שהן עובדות וזה רפואת אליל בלבד"
טיעון צולע ולא משכנע, שכן מה עוד נדרש לאנשי מדע ואחרים כדי להבין כי איננו מבינים חלק גדול מהמסתורין שבטבע, אך חוסר הבנתנו זה איננו מעיד על כך כי מסתורין זה אינו אמיתי . לקרוא להומאופתיה "רפואת אליל" זה בוודאות ביטוי פחד של מישהו ממה שאינו יודע ומבין וההיסטוריה מעידה על כך שכשמישהו יוצא לציד מכשפות הוא בהחלט מוצא אותן .
העובדה כי קיים גוף מחקרים מדעיים המוכיחים את השפעותיהם הפיזיות וביולוגיות של תרופות הומאופתיות זוכה להתעלמות. פרסום בכתבי עת מדעיים ומובילים אינו מעשה של רופאי אליל לכל הדעות.
ד"ר קרול סיקורה הינו אונקולוג בכיר ומוערך ודיקן הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת באקינגאהם (אנגליה). סיקורה הביע דאגה עמוקה באשר ל"דיכוי הסטאליניסטי" שמפעילים חלק מהמפקפקים בהומאופתיה ובשיטות רפואה אלטרנטיבית . סיקורה ביקר בחריפות את אותם "רופאי כורסא" לדבריו, ואחרים הנטולים כל ניסיון של ממש בשימוש בטיפולים אלו עם חולים אמיתיים.
עדות מכריעה נוספת המוכיחה את הגישה הבלתי מדעית בעליל של אותם מכחישי הומאופתיה היא שכעת הם רוצים לשים סוף לכל הדיון על יעילותן של התרופות ההומאופתיות. קיצוניים אלו, למעשה, מונעים גישה של פתיחות מחשבתית לגבי הומאופתיה. אדם חייב להטיל ספק בגישה בלתי מדעית זו וחייב לשאול עצמו מדוע הם דבקים בגישה זו.
החלק השני במאמר זה יספק עדויות יותר ספציפיות לגישה בלתי מדעית זו וידון באותם אנשים וארגונים המובילים את הקמפיין נגד הומאופתיה. ומדוע הם דבקים בהשקפתם הצרה.
לקריאת המאמר באנגלית:
