היכולת להבין ולמצא את התיקון הנכון בהומאופתיה, תלויה באנרגיה של ההומאופת הנותן את התיקון: ככל שיהיה מפותח יותר – יבין ויראה באופן מעט שונה. לכן ההתפתחות העצמית והעמקה למהות הינם חשובים ביותר אצל ההומאופת.

כדי להיות רופא טוב צריך ללמוד 6 שנים + 4 התמחות. בשביל להיות הומאופט טוב – צריך יותר. יש ללמוד דרך מחשבה וניתוח נכונה, צריך לפתח יכולת להוציא מהאדם את המידע הנכון. אין די בלזכור מטריה מדיקה. צריך לדעת גם איך להמשיך אחרי שנותנים את הרמדי הנכונה. בשביל זה יש להבין דברים רבים, על ההומאופת להמשיך וללמוד להתפתח תמיד.

איך להבין את המקרה – או איך להיות הומאופת

כדי להבין את המקרה לעומק, יש לראותו מכל מיני זוויות. לשם כך יש להישאר פתוחים, לבדוק כל דבר.

דרך הלימוד מתוך שעורי חיים, והתנהלות נכונה בחיים לומדים את מהות האדם הבריא – ואלו מהווים רקע אליו ניתן להשוות את סיפור חייו של האדם. לומדים דרך התבוננות ודוגמא והתנסות בחוויה. תרגול ותרגול – זה מה שנידרש. החבילה שהמטפל מחזיק איתו – היא שתחסום אותו מלהתקדם! אנו אנשים מהסוג האלוקי, הכול צריך ללכת לנו טוב ובקלות. כשהדברים האלו לא קורים לנו – סימן שיש חסימות. כשמורידים אותם – האור יוצא.

אנו לומדים לא רק על הומאופתיה – אלא איך להיות הומאופת.

כשמקשיבים לאדם – מקשיבים בכל הלב: חייבים לדעת כי מה שיש בפנים הוא טהור – אך מה שיוצא החוצה – אלו החלקים האפלים, הציפורים הצורחות. רק אחרי הרמדי – האדם מתחיל לראות את אותם דברים שבפנים שמזיקים לו ומתחיל להפריד עצמו מהם.

לקיחת מיקרה איננה קשורה לרשימה של מה שאומר האדם (מילים יכולות להטעות) – אלא לקליטה של כל מה שסובב את האדם. מה שצריך ללמוד – זה לחדד את החושים, לקלוט כל דבר – ולדעת במה הוא שונה ממה שצריך להיות.

מה עוצר אותנו מלראות מכל הכיוונים, מראיה כוללת? דעות קדומות, המחלה שלנו. כל קיצוניות. כל מחשבה שהיא "מידי" בעודף או בחסר – תיצור בעיה. השאלה היא לכן – איך מתקנים את הכלי.

הדרך הטובה היא בדרך הומאופתית: לעשות אגרבציה. על ידי שנותנים לאדם את הסיפור שלו בעוצמה הגדולה ביותר (ברמדי או בדיבור), התוכן הפנימי יוצא בעוצמה, וכשעומדים בכך- נגמרה המלחמה עם המקום הזה. הדרך להתגבר על דברים – היא להיכנס אליהם ולטחון אותם.

איך מתקנים? מאירים באור את המקום: ומכאן – זה תלוי באדם: מי שיכול – מקבל ולומד ומבריא – אחרי הבכי הכאב והסבל. בלי להיכנס למקומות הלא כואבים – אין דרך לעשות שינוי. עם זאת, אין דרך נעימה להיכנס למקומות הללו – כי מטבעם הם "אינם נעימים". מי שאינו רוצה להיות מתוקן – אין לו זכות לתקן אחרים. ואמנם לא כל אחד יכול או מסוגל או רוצה או מוכן, אך מי שמוכן משתנה לטובה. כשמתרגלים לאמת, גם לומדים לראות אותה באחר.

אופן פעולת הרמדי: למה לצפות – הטיפול האיטי והטיפול המהיר

בד"כ רמדי שעובדת מיד והכול מגיב מיד טוב – זו הרמדי הלא נכונה: רק במצב אקוטי רמדי תעבוד מיד. כשאדם סובל מבעיות לאורך זמן לא ניתן לתת תשובה מהירה. לא עוד, אלא שבמהלך הטיפול כל ההרגשות הלא נעימות יצאו החוצה, כל הזבל והשיבושים וכל מה שלא רצינו להתעסק בו – יעלה.

מה אנו מעדיפים – נעים או לא נעים? ברור, אך בריפוי אין דרך להתעלם לחלוטין ממה שיש בפנים. אי אפשר לחיות חיים של דחיסה ודחיקה – ואז לקבל רמדי ולצפות שהכול יעלם בלי תגובה. לעיתים קרובות עולות בהתחלה, לזמן קצר, תגובות לא נעימות וחייבים לעבור אותן. לכן החזקים נשארים- מי שמצליח להתגבר על התהליך הקשה – שורד. מי שחזק ונילחם – בסוף מצליח (אלא אם הרמדי איננה נכונה), מי שמצפה לתגובות מהירות – מתאכזב ונופל.

(למשל, כשנותנים רמדי לאוטיסט – יוצא כל מה שהיה כלוא בפנים, הילד נהיה לפעמים אלים וצועק וכו… אך האם עדיף שיהיה נחמד או עדיף שהוא יצעק שלא טוב לו?, רק בשלב יותר מאוחר – אחרי כמה שנים, יצא משהו נחמד, וכמובן- הילד יתרפא. כמובן שההוריםמטפלים מעדיפים שיהיה להם שקט, אך אין דרך אחרת לרפא אוטיזם).

כאשר הרמדי עובדת טוב – התוצאה תהיה הפרשה מכל סוג: רוחנית, מנטלית, רגשית, או כתגובה משנית של האדם עצמו – הפרשה פיסית – ביחס ישר למחלה. לעיתים זה יראה מגעיל או לא נעים מבחינה רוחנית, חברתית או פיסית. אך זה הכרחי כחלק מתהליך התיקון ואסור לדכא תהליך זה. כל דיכוי יצור עיכוב ודחיה של התוצאות, או, לעיתים רחוקות יותר – קלקול מוחלט של המקרה. חשוב להדגיש שתופעות אלו עוברות מעצמן ואינן נשארות.

כשנותנים רמדי שטחית יכולה להיווצר תגובה ראשונית של אאופוריה – במיוחד במתן פוליקרסט – אך שום דבר לא ממש מתרפא, זאת רואים לאורך זמן.

כשאדם משתפר, בשלב הראשון השיפור הוא דבר גדול, לאחר מכן מתרגלים למציאות החדשה ונוטים להגיד שאין שיפור, כשלמעשה יש שיפור איטי. הטעות הכי גדולה זה הפסיק את הרמדי בשלב מוקדם כזה. השינויים הם בדקויות. היכולת להבחין בדקויות היא שעושה את ההומאופת. החלפה לא בזמן תהרוס את המיקרה!. ההומאופת צריך להאמין במה שהוא רואה ולא במה שאומרים לו.

הרבה מההומאופתים רוצים שהמקבל יעיד שהוטב לו לאחר תקופה קצרה ביותר. אין ספק שגישה זו הינה גישה חומרית לחלוטין, גורמת להחלפת רמדי מהירה מידי ומוקדמת מידי, ומטעה את ההומאופת בהבנת המיקרה.

לצערי, רוב באי עולם מצפים שה" ידבר איתם בברקים ורעמים ומצפים לראות ניסים… אך כוחו של הקב"ה איננו בזה שהוא מראה שרירים. כוחו ברחמים ורחמים פירושם זמן.

ריפוי יבוא בין שנתיים לשש שנים, שבסופם המטופל לא יצטרך את הרמדי יותר, זהו תהליך איטי שדורש סבלנות, אף התוצאה משתלמת.