הפניות העיקריות היו לצורך טיפול בבעיות כרוניות. 32% מהנשאלים פנו גם להומאופתיה – בממוצע: 6 פעמים בשנה. סך כל הפניות הוערך בכ-425 מיליון ביקורים אצל נותני טיפול לא קונבנציונליים, לעומת 388 מיליון ביקורים אצל רופאי משפחה!.
1993¨G. Easthope
מדווח על עלייה בשימוש ברפואה משלימה באוסטרליה ועל תגובת איגוד הרופאים לנושא. איגוד הרופאים האוסטרלי (AMA) דרש להפסיק את התמיכה הממשלתית ברפואה המשלימה, והממשלה אכן נענתה לדרישה והזרימה את המשאבים שהיו מכוונים לרפואה מונעת לרפואה הקונבנציונלית בלבד. עם זאת, תגובתם של צרכני הטיפול הרפואי אינה מתחשבת בכך, ויותר אנשים עוברים לרפואה המשלימה. הכותב טוען כי אם הממסד הקונבנציונלי לא ייענה לדרישה זו, ינטשו יותר ויותר אנשים את הרפואה הקונבנציונלית ויעברו לר"מ לפי בחירתם.
1994¨Fisher & Ward
מדווחים על שימוש נרחב ברפואה משלימה באירופה, בעיקר אקופונקטורה, הומאופתיה, מניפולציות ידניות ופיטוטרפיה, ועל דרישה ציבורית הולכת וגדלה לר"מ. בהולנד ובבלגיה הצהירו 60% מהציבור על נכונות להוסיף תשלום לביטוח הרפואי עבור רפואה משלימה, ובבריטניה 74% מהציבור מעוניינים בשילוב הרפואה המשלימה במערך הבריאות הלאומי. בממוצע, כ-30% מכלל האוכלוסייה צורכים רפואה משלימה, ומתוכם שיעור הצורכים הומאופתיה הוא: בבלגיה 56%, בדנמרק 28%, בצרפת ובהולנד 32% ובשבדיה 15%. שיעור השימוש בתרופות הומאופתיות over the counter באירופה הוא גבוה מאוד. לאור ממצאים אלו, מדגיש המאמר את החשיבות שיש לוויסות ולפיקוח על רמת הטיפול המשלים.
1898 ¨Swayne
הסקר בדק 600 רופאים מתוך מגזר הבריאות הציבורי בבריטניה המטפלים גם בהומאופתיה. 184 רופאים שיתפו פעולה עם עורכי הסקר, ומתוכם 73 רופאים דיווחו על מספר הפניות לטיפול הומאופתי ועל מספר הטיפולים שנתנו בשבוע מסוים. 7,218 טיפולים הומאופתיים (כ-30% מכלל הפניות) ניתנו תוך שבוע, ומתוכם כ-90% טופלו בהומאופתיה בלבד, ללא צורך בהתערבות נוספת. הטיפול ניתן למגוון רחב של בעיות: החל מבעיות נשימה, בעיות פרקים, בעיות עור ובעיות גניקולוגיות, דרך מיגרנות ותסמונת העייפות ועד מצבי חרדה ופוביות. המאמר מעריך, כי מדי שנה מתקיימים כשלושת רבעי מיליון ייעוצים רפואיים המֵערבים דרישה להומאופתיה, ואין להתעלם מכך. במחקר ראשוני שערך Swayneבשנת 1992 הוא דיווח, כי רופאים המטפלים בהומאופתיה נתנו פחות מרשמים לתרופות קונבנציונליות, וכי סך עלותן של התרופות נמוך משל עמיתים שלא נעזרו בהומאופתיה.
¨פאר, דיין ושינפלד 1996
החוקרים מצאו (בשנת 1996) כי התלונות השכיחות בקרב מטופלי מרפאה להומאופתיה בבית-חולים במרכז הארץ היו מחלות אלרגיות (34.4%), זיהומים בדרכי נשימה עליונות (16.7%) ומחלות עור (13.7%), ולאו דווקא בעיות נפשיות. שביעות הרצון מן הטיפול הייתה גבוהה ביותר: 80% מהמטופלים נתנו את הציון "טוב מאוד" בתשובה לשאלה שבדקה את שביעות רצונם מגישת המטפל, וכמחצית הנבדקים – נבדקים שהגיעו עקב בעיות כרוניות – מסרו כי חל שיפור בבעיה העיקרית שבגינה באו לטיפול. באשר לתחושה כי חל שינוי בבעיה העיקרית שבגינה פנו לטיפול, לא נמצא הבדל בין הפונים למרפאה להומאופתיה לבין המטופלים במרפאות החוץ של בית-החולים. הכותבים מסכמים, כי הומאופתיה אינה מהווה תחליף לרפואה הקונבנציונלית, אך יש לה מקום כרפואה משלימה לצד הרפואה המקובלת.
¨S. Gordon,
בדיווחו משנת 1995, מסכם ואומר, כי לאור הדרישה הגוברת לרפואה משלימה (אחד מתוך ארבעה בבריטניה), לאור רמת המרוצות הגבוהה של הפונים ולאור העובדה שיותר ויותר רופאים מתחילים לספק טיפולים אלו בעצמם או להפנות אליהם את מטופליהם, אי אפשר עוד להתייחס לר"מ כאל עניין רפואי שולי. התייחסות הממסד המחוקק חייבת לשקף את צרכיו של הציבור, ולכן יש צורך דחוף להבין את התחום ולהגדירו.
סיכום
קיים מגוון רחב של מחקרים וסקרים אשר נערכו בתחום ההומאופתיה, חלקם קליניים וחלקם ניסויים, ולכן אין מקום להמשיך ולהלין על חסר במחקר הומאופתי. חלק גדול מהמחקרים מראה תוצאות חיוביות. ההשפעות החיוביות של הטיפולים הקליניים הודגמו במגוון תחומים, בבעיות שונות, ואף בניסויי מעבדה, ולכן אין יותר מקום לטענה כי השפעת הטיפול ההומאופתי אינה אלא אפקט אינבו. המחקר ההומאופתי נמצא אמנם עדיין בראשית דרכו, הן מבחינת הכמות המוגבלת של המחקרים – כתוצאה ממחסור במשאבים ומיעוט חוקרים המוכנים להיכנס לנושא – והן מבחינת אחידות הגישה והשיטות המחקריות, אך יש כיום מקום להשקיע משאבים ולקדם מחקרים בתחום זה, על סמך המחקרים הקיימים.
ספרות
1. Easthope G. The response of orthodox medicine to the challenge of alternative medicine in Australia ANZJS 1993 vol 29/3: 289-301
2. Eisenberg D. M. et al: Unconventional medicine in the United States, prevalence, costs, and patterns of use. The New England Journal of Med. 1993 Jan 28, p246-252.
3. Fisher P. Ward A. Complementary medicine in Europe, BMJ 1994 vol 309: 107-111.
4. Swayne J. Survey of the use of homeopathic medicine in the UK health system . J R Coll Gen Pract 1989, 39: 503-506
5. פאר א. בר דיין י. שינפלד י. שביעות רצון בקרב מטופלי מרפאה להומאופתיה. הרפואה 1996 כרך 130 ב. 86-89
6. Gordon S. Complementary medicine in Europe, Eurohealth 1995 vol1/3 :19-21
