Homeopathically prepared dilution of Rana catesbeiana thyroid glands modifies its rate of metamorphosis: Homeopathy (2004) 93, 132-137

תקציר

מודל הומאופתי של מחקר יושם ללימוד ההשפעה של הורמוני תירואיד במיהולים גבוהים על קצב המטמורפוזה של ראשני קרפדה. מיהול של 1:1026 שהוסף בכמה טיפות למיכל הגידול עורר האטה בקצב התפתחותם ב-17.1% לעומת קבוצת ביקורת אליה הוספו מיהול זהה של תירואיד, שלא עבר ניעור. פחות פרטים הגיעו לשלב זה בקבוצת הטיפול ההומאופתי לעומת הביקורת (58 לעומת 70). ההבדל בין הקבוצות בקצב ההתפתחות מראשנים חסרי רגליים לראשנים בעלי 4 רגליים, נערך בעזרת מבחן חי בריבוע, והראה מובהקות סטטיסטית. ממחקר זה ניתן להסיק כי הורמוני תירואיד במיהולים הומאופתים – מעבר למולריות של מספר אבוגדרו – יכולים להעביר מידע פיסיולוגי, ולהביא להאטה בקצב ההתפתחות – בהפוך להשפעתם במצב החומרי הרגיל.

מבוא

המטמורפוזה של דו-חיים מתוזמנת על ידי 3 קבוצות הורמונים: הורמוני תירואיד, קורטיקואידים אדרנלים ופרולקטין. הורמוני התירואיד ידועים כמפתח לעירור שינויים מטמורפוזיים [במעבר המדהים מראשן חסר רגליים החי במים לבוגר 4 רגלי החי ביבשה]. בשלב מסוים במטמורפוזה (שלב 44) ישעליה חדה ברמות ההורמונים T3(3,3`5-triiodo-lthronine) ו-T4 ׁ(l-thyroxin). שניהם מגיעים לשיאם בשלב זה. זו הסיבה שהוספת טירוקסין למים בהם גדלים ראשנים מעוררת או מאיצה את התפתחותם (1,2,3)

מחקרים שערכו Endlerו קבוצתו (,53,4) בשנות ה-90 בדקו והראו רגישות של מטמורפוזה בצפרדע Rana temporaiaלמיהולים הומאופתיים [קרי, מיהולים שעברו פוטנטיזציה: שלבי ניעורים ודילולים] של טירוקסין. מחקר זה התבסס על אותו מודל מחקרי.במחקר נבדקת השפעה של תמיסה הומאופתית במיהול גבוה (1:1026 חלקיקים- לפי משקל) של תירואיד מבלוטות הצפרדע Rana catesbeiana, על קצב המטמורפוזה שלהן. המטרה העיקרית של המחקר היתה לחזור על התוצאות שהשיגו Endlerוקבוצתו, כיוון שאחת הבעיות של מחקרים הומאופתיים היא חזרה על מחקרים.

הומאופתיה כשדה טיפולי מבוססת על ארבעה עקרונות: עקרון הדמיון, הוכחה או ניסוי על פרטים בריאים, פוטנטיזציה ומתן של רמדי מסוג אחד.

עקרון הדמיון (similarity) מציין כי אדם, המציג מערך סימפטומים, ניתן לריפוי על ידי אותו חומר שיכול ליצור את אותו מערך בפרטים בריאים. בעקבות ההשפעה הראשונית של חומר [זר] על האורגניזם, הגוף נוטה לייצר השפעה שניונית שנוטה לנטרל את ההפרעה שנוצרה על ידי אותו חומר,ובכך לשמור על ההומאוסטזיס. האנמן הציע שיטה המשתמשת באפקט זה, והראה כי כל חומר שגורם להפרעה של האורגניזם הבריא (מחלה מלאכותית), יכול לרפא – במיהול הומאופטי – את אותן הפרעות בחולה (דומה בדומה ירפא) מתוך שהוא מאפשר לאורגניזם לעורר תגובה אורגנית הפוכה, ועל ידי כך מתחולל תהליך הריפוי. כיצד יתבטא עיקרון זה במתן חומר בר השפעה מטמורפוזית? בעיכוב או עידוד?

שיטות וחומרים

הניסוי בוצע בתנאי חדר, בין אוקטובר לנובמבר 2002 – עונת הרביה של Ranaבאותו האזור, עם ראשנים בשלב 32 של התפתחותם (משקל ממוצע של 11.86 ג"ר (±3.3) ואורך 10.75 ס"מ (± 1.13). צפו בהם במרווחים של 24 שעות, עד לבקיעת הגפיים – אירוע שמתרחש במהירות – תוך כמה דקות ונקרא שלב 42 – ולצורך המחקר מוגדר כסוף התהליך.

הראשנים נשמרו בקבוצות של 30 במיכלים גדולים בטמפרטורה קבועה למדי, קיבלו אור מלאכותי במחזורים של 14 שעות אור ו-10 שעות חשכה והואכלו במזון צפרדעים מוכן.

ההורמונים הופקו בשלב ה-44 של המטמורפוזה, כאשר הם מיוצרים בשיאם מבלוטות התירואיד. רמות T3ו-T4נקבעו בבדיקה מעבדתית באוניברסיטה בסאו פאולו, ברזיל. T3נמצא בריכוז 0.71 ננו ג"ר ל-100 מ"ג,4Tנמצא בריכוז 0.056 מק"ג ל-100 מ"ג, 4Tחופשי נמצא בריכוז 0.013 מיקרו ג"ר ל-100 ננו ג"ר. את תמיסת המבחן הכינו בשיטה ההומאופתית מרקמה הורמונלית זו, תוך דילול וניעור בין השלבים. הדילול נעשה עד למיהול חלקיק אחד (מ"ג) של רקמה ב- 1026 חלקים של תמיסה הידרואלכוהולית – שתוצאתו היא ריכוז סופי של טירוקסין- 4*10-37 – הרבה מתחת לריכוז אבוגדרו. מיהול זה, שעבר ניעור, שימש לקבוצת הטיפול ההומאופתי. לקבוצת הביקורת שימש אלכוהול מימי כנ"ל, שנמהלו בו הורמוני תירואיד באותו ריכוז ללא ניעור.

 

המערך הניסויי

נבדקו שתי קבוצות של 180 צפרדעים בכל אחת. קבוצת הביקורת קיבלה כתוספת לבית הגידול – 10 טיפות של תערובת של מים ואתנול 70%. קבוצת הטיפול קיבלה מים ואתנול בריכוז כנ"ל, בו נעשה המיהול ההומאופתי של הרקמה ההורמונלית. 10 הטיפות הוספו למיכל במרווחים של 24 שעות.

המדד העיקרי היה ה-Velocity של המטמורפוזה (זמן בו הגיעו הראשנים לשלב ארבע רגלי) או התדירות המצטברת של ראשנים בעלי 4 רגליים (לא מספר בע"ח שעברו מטמורפוזה). ערך זה ניתן היה להשוואה בין שתי הקבוצות (מבחן חי בריבוע). בסה"כ 6 מיכלים, מהם 3 קיבלו טיפול ו-3 קיבלו פלצבו – באופן אקראי וסמוי (כלומר החוקרים לא ידעו אילו מיכלים קיבלו איזו תמיסה עד לניתוח התוצאות).

תוצאות

טבלה 1 (חסרה) מסכמת את הזמן המצטבר של הגעה לשלב ארבע-רגלי מתחילת הניסוי עד היום ה-26. בתחילה ההתקדמות בקבוצת הביקורת איטית יותר, אך מהיום ה-15 יש קפיצה, וההתפתחות בקבוצת הטיפול מתעכבת. באיור 3 (חסר) ניתן לראות כי 82% מהצפרדעים הגיעו לשלב 42 תוך 26 יום מתחילת ההשתנות. מתוכם מספר הפרטים שהגיעו לשלב ארבע רגלי היה קטן יותר באלו שקיבלו טיפול הומאופתי (58 לעומת 70). בקבוצת הביקורת קצב ההשתנות היה גם גבוה מעט יותר (2.69פרטים ליום בממוצע) לעומת הקצב בקבוצת הטיפול (2.23 בממוצע). ההבדל – כ-17% – מובהק סטטיסטית (p<0.01,ƒ2).

דיון

המחקר ניסה לבדוק האם חומר, לאחר שמעבירים אותו דילול וניעור הומאופתיים, יכול לגרום להיפוך או חסימה של פעילות שבמצבו הראשוני הוא גורם מעורר עבורה.

 

ואכן, מספר הפרטים שהגיעו לשלב ארבע רגלי היה קטן יותר באלו שקיבלו טיפול הומאופתי (58 לעומת 70). עיכוב התפתחותי זה הפוך בטבעו לידוע כפעילות של תירואיד בכמויות פרמקולוגיות, אך דומה לתוצאות שהתקבלו עם מיהולים הומאופתים במחקרים דומים אחרים על צפרדעים וטירוקסין (3,4,5). מתוצאות אלו ניתן להסיק שחומרים מסוימים במיהולים הומאופתים יכולים להיות בעלי אפקט הפוך לזה של החומר הבסיסי: סביר שהאפקט ההומאופתי קשור לא רק לתכונות האורגניזם המטופל אלא גם לתכונות החומר… יש כמה מחקרים שמראים שחומר, שעבר דילול וניעור, שונה בהשפעתו מחומר שעבר דילול בלבד (6,7). חוקרים הומאופתים מסוימים סבורים שהסיבה לכך היא שבתהליך הניעור מידע מסוים מאוחסן בצורה כלשהי של ידע או סדר מבני במבנה של הנשא – התמיסה ההידרואלכוהולית במקרה שלנו. בדילולים גבוהים האינטראקציה בין הממס למומס עוברת שלב שבו התמיסה היא המעבירה את המידע לגבי הסדר המולקולרי. זו השערה בלבד, אך מבחינת המדע הבסיסי, יש חשיבות להשגת הבנה ברמה המולקולרית של תצורות הסדר בחומר – במיהולים ההומאופתים.

לסיכום: מודל הומאופתי של מחקר יושם ללימוד ההשפעה של הורמוני תירואיד במיהולים גבוהים על קצב המטמורפוזה של ראשני קרפדה. מיהול של 1:1026 שהוסף בכמה טיפות למיכל הגידול עורר האטה בקצב התפתחותם ב-17.1%. מכאן אנו מסיקים כי במהלך ההכנה ההומאופתית, הורמונים אלו מעבירים מידע לתמיסה הנושאת אותם. האפשרות של אחסון מידע ממולקולות על נשא מימי (או אחר) ויכולת להעביר בהמשך מידע זה למערכות פיסיולוגיות טומן בחובו אפשרויות חדשות לפיתוח שיטות תרפויטיות וטכניות.