האטיולוגיה לסינדרום איננה ידועה, ולמרות ההשערות הרבות והמחקרים השונים, אין טיפול מוסכם לבעיה. בטיפולים הומאופתים מדווחים מזה שנים על הצלחה בטיפול בנשים הסובלות מהתסמונת. המחקר נועד לברר את יעילות ההומאופתיה בטיפול בבעיה – שעד כה אין לה מענה

 

 

תכנון ושיטות:

המחקר בוצע במסגרת דוקטורט באוניברסיטה העברית, במרפאה הגינקולוגית בהדסה עין כרם, ירושלים. נשים גויסו למחקר דרך פרסום וכן כהפניות ממרפאת נשים. כדי לוודא PMS השתמשנו בשאלון MOOS המקובל (MOOS MODIFIED QUESTIONNAIRE -.( להלן – .MDQ לאחר שני חדשי מעקב הנשים שענו על הקריטריונים להכללה לאבחנת תסמונת PMS התקבלו למחקר. האבחון לתרופה הומאופתית נעשה לפי התאמה ל5 ביטויים שונים של התסמונת – כשלכל ביטוי הותאמה תרופה הומאופתית שונה, באופן אישי לכל פונה. בנוסף, ניתנו שאלונים פסיכולוגיים לפני ואחרי המחקר, פה במטרה להעריך את אפקט אינבו בטיפול, והן כדי לבדוק את מידת ההשפעה של תכונות אישיות – כגון: הנטייה להיות מושפעת, הנטיה להדחקה, חרדתיות ועוד – על התגובה לטיפול ההומאופתי.

 

התרופות ניתנו במיהול גבוה מאוד (104001). קודדו בארץ ב random permutation מול אינבו – וניתנו באופן אקראי כפול סמיות.

כל אישה קבלה טיפול חד פעמי (מנה אחת).

לאחר מתן הטיפול נערכו שלושה חודשי מעקב בהן המשיכו הנשים למלא שאלונים ובסופם נערך ראיון סיכום.

.

תוצאות:

23 נשים השתתפו בניסוי זה, 19 נשים מתוכן סיימו את הניסוי. הירידה בסימני התסמונת הוערכה בעזרת הירידה בניקוד בשאלון ה MDQ ובשאלון הערכה עצמית.

בקבוצת הטיפול היתה ירידה משמעותית בסימנים : מ0.44 ל 0.13 אחרי 3 חודשי טיפול (f=4.1 p=0.03 repeated measures anova). צריכת התרופות ירדה משמעותית מ1.15 ל0.09, ואבדן ימי עבודה לפני המחזור ירד מ0.75 ל0!

בקבוצת הביקורת הירידה בסימני PMS היתה נמוכה ולא משמעותית -מ 0.38 ל 0.34 (f=0.14 p=0.35), צריכת התרופות ירדה מ 0.93 ל0.25, והירידה באובדן ימי עבודה היתה לא משמעותית: ׁמ0.56 ל0.53ׂ.

מדד השיפור חושב על פי הפרש בניקוד היומן לפני ואחרי יחסית לערכים לפני הטיפול.

ערכי השיפור בקבוצת הטיפול היו גבוהים יותר – 0.68 לעומת ערכי השיפור בקבוצת הביקורת – 0.08 tail Mann-Whitney test, z=-1.98, sig=0.024) 1). בקבוצת הטיפול 75% מהנשים הראו שיפור מעל 50% לעומת קבוצת הביקורת בה רק 25% הראו שיפור מעל 50% .

 

 

משך השיפור היה ארוך יותר בקבוצת הטיפול: בקבוצת הטיפול הנשים העריכו עצמן כסובלות הרבה פחות אף לאחר 5 חודשים בעוד שבקבוצת הביקורת הן חזרו אחרי 5 חודשים להעריך עצמן כסובלות לפחות כמו לפני הניסוי. השיפור נצפה בכל הקטגוריות של הסינדרום. אולם השיפורים הניכרים ביותר היו בקטגוריות של סימפטומים אוטונומיים, נפשיים, תפקודיים וכאב. ברמת התיאבון וצבירת נוזלים השיפורים היו נמוכים יותר.

לא נצפו כל החמרות או תופעות לוואי של הטיפול

שאלונים פסיכולוגים לא הראו קשר בין מבנה אישיות "נוח להשפעה" או בין נטיה להדחקה לבין תוצאות חיוביות של הטיפול. כך שנשללת בעוד הבט, האפשרות שהגורם לשיפור הוא התייחסות נפשית בלבד נשלל.

 

מסקנות:

הסידרום הקדם ויסתי הינה בעיה שאין לה מענה מספק ברפואה המערבית, טיפול הומאופתי קלאסי נמצא יעיל בהקלה של הסינדרום הקדם ויסתי לעומת פלסבו. המחקר בוצע בקפדנות ונותן מענה מסוים לטענה שאין די מחקרים מדעיים המוכיחים את יעילות השיטה. אמנם המחקר בוצע על קבוצה קטנה, אך מחקר חוזר שנערך אחריו, מצביע על תוצאות דומות (בתהליכי פירסום).

 

למידע נוסף: מיכל יקיר, האוניברסיטה העברית, [email protected]

.

ספרות

Kleijnen J. et Al. Clinical trials of Homoeopathy. BMJ. 1991, 302; 316-323

Cucherat M. et al: Evidence of clinical efficacy of homeopathy A meta analisis of clinical trials: Eur J Clin Pharmcol 2000 56: 27-33

דוח ועדת אילון- דין וחשבון הועדה לבדיקת נושא הרפואה המשלימה בישראל – אוגוסט 1991

ברנשטיין י. שמואלי ע. שובל י. פניות למרפאים ברפואה חילופית בישראל. הרפואה 1996 כרך

· 130 חוב ב . 83-85

· Moos R.H. The development of a Menstrual distress questionnaire, Psychsom. Med. 1989, 30/6; 853-867

· Key W.R. General evaluation of Premenstrual symptoms. Clin Obstet. Gynecol. 1987, 30/2; 396-407

· Kreitler S. Kreitler H. Repression and anxiety-deffensiveness factors, Psycological correlates. Person. Indvid. Diff. 1990, 11/6: 559-570 ,

· Yakir M. et AL. Effects of homeopathic treatment in women with Premenstrual syndrome:

a pilot study: Br Hom J. 2001 90; 148-153

 

המאמר המסכם את המחקר הראשוני