מה גורם לאישה לחיות חיים של אישה מוכה? מה מביא אישה לקבל על עצמה את תפקיד הקורבן, ולמרות המכות, האונס, ההתעללות הנפשית הגופנית והכלכלית, להפנים את הכאב ולהישאר לצד בעלה?
התשובות לשאלות אלו אינן פשוטות: הצד המוכה מדגיש את הצד הקורבני עמוק אצל אותה אישה, אותו מקום שבשביל לקבל אפילו טיפה של חום ואהבה היא מוכנה לרדת לשפל המדרגה, למקום נחות ובזוי, ולו רק בשביל לנסות להרגיש טיפה של בטחון, ותחושת שייכות וערך עצמי.
אם נשב ונדבר עם עשר נשים העונות להגדרה של אישה מוכה, נגלה שלכל אחת סיפור אחר לגמרי, שלא אצל כולן מצטיירת אותה החוויה, וכל מקרה הוא אינדיבידואלי לגופו, ואפשר להגיד שכל אחת מהן באה מ"סרט" אחר, ולכן כל אחת מהן תיקח את החוויה של להיות "אישה מוכה" למקום אחר משלה, ותראה את העולם בדרכה שלה.
אחת תספר שלמרות שבעלה מכה אותה היא אינה מסוגלת לעזוב אותו מכיוון שהיא כל כך כנועה, השנייה תספר שהקללות והגידופים מצד בעלה מרגישות לה בכל פעם כאילו הוא בועט לה בבטן ומכה אותה חזק, השלישית תתאר שהיא חסרת אונים כמו חיה קטנה שמתעללים בה וצריכה לחיות בתחנונים תמידיים תחת איומים ולהתנהג יפה אחרת לא תקבל ממנו אפילו כסף לקניות, והרביעית תספר שבעלה מתעלל בה מינית, דבר שגורם לה לתחושת לכלוך ובוז עצמי. אלו הן רק מספר דוגמאות המתארות את הסבל הנוראי שעובר על אותן הנשים בכל רגע ורגע.
ישנם מקלטים רבים לנשים מוכות, ואישה שנכנסת למקלט מקבלת באופן מיידי הגנה ותמיכה המלווים בהמון חום ואהבה, דברים לא מבוטלים – אך כל זאת לתקופה מאוד קצרה של מספר חודשים בודדים. בתקופה זו המקלט מנסה לעזור ככל יכולתו, אך ברוב המקרים זה לא מספיק.
האישה, שחיה את חייה כפי שהיא יודעת, לא בקלות יכולה לשנות את "ראיית העולם" שלה תוך שלושה או ארבעה חודשים. כפועל יוצא, אישה שמשתחררת מהמקלט לא תמיד הופכת להיות חזקה ואסרטיבית יותר, והרבה פעמים נמצא שהיא חוזרת לאותו דפוס התנהגות ואפילו קיצוני יותר. בהמשך אף יכולה לחזור ולשהות במקלט כי שוב ברחה מבעלה או בן זוגה, ולא טיפלה בבעיה מהשורש אלא רק באופן זמני.
פה נכנסת לתמונה ההומיאופתיה הקלאסית. לפני כשנתיים התחלתי לטפל במקלט לנשים מוכות של נעמ"ת אי שם במרכז הארץ, וזאת במטרה לנסות ולעזור לאותן נשים לטפל בבעיה מהשורש, ועל ידי כך להתחזק ולצאת ממעגל האלימות.
בכל תקופה שבה מגיעות בנות חדשות למקלט אני נוהגת לקבלם עם הרצאת מבוא שבה אני מספרת לנשים על ההומיאופתיה וחשיבותה בתהליך, ועל היכולת של ההומיאופתיה לסייע להן ולחזק אותן גם מבחינה נפשית וגם מבחינה פיזית.
המטרה העיקרית שלי הייתה להביא את הנשים למודעות למקום בריא יותר, חזק יותר, מקום שיראה להן שיש גם דרך אחרת. שיהיה להן את הכוח להגיד: "די, מספיק, אני לא אתן שיתעללו בי, גם לי מגיע לחיות". ברגע שאותה אישה תתחזק ותבריא, היא תהיה אסרטיבית יותר, תעמוד על הרצונות שלה ולא תיכנע לרצונות ולאיומים החוזרים של בן הזוג שלה, וכפועל יוצא לא תרשה שבן זוגה יפרוק כל עול שהוא.
המטרה שלי כהומיאופתית היא להביא את האישה המוכה למצב הכי מאוזן בחייה, שכל מה שהיא רוצה יעשה לה ולסביבתה טוב, ומה שאינה רוצה ושאינו עושה לה טוב שלא תעשה. ברגע שתפעל בצורה שכזו, לא יהיה מקום לסימפטומים החיצוניים.
כדי להשיב את האישה לבריאות אנו צריכים להבין את שורש הבעיה, את הקלקול העמוק ביותר שנמצא אצל אותה מטופלת. כשנטפל באותו הקלקול בטיפול הומיאופתי קלאסי, תתחזק האישה ותבריא בהדרגה הן ברמה נפשית רגשית והן ברמה הפיזית, עד לבריאות מלאה.
בטיפול הומיאופתי קלאסי ישנה התייחסות אינדיבידואלית למטופל. זאת אומרת, אני יושבת עם האישה "אחת על אחת" ושומעת את החוויה האינדיבידואלית שלה בסיפור, מה זה אומר להיות אישה מוכה מבחינתה, ואיך היא התמודדה עם הדברים.
זה מדהים לראות איך כל אחת מבינה מיד את החיבור בין גוף לנפש, ומבינה שהבעיות הפיזיות שלה אכן התחילו פחות או יותר בתקופה בה הייתה כנועה ונתנה לבעלה לשלוט בה. בזמן שהתחיל הפצע הנפשי והרגשי, נתן הגוף את אותותיו, והביע את האיום בצורה של סימפטומים – קרי כאבים ומחלות:
אין זה משנה אם האישה סובלת מדלקות גרון, בריחת שתן, מיגרנות, לחץ דם גבוה, פחדים ועוד… כל זה אינו אלא ביטוי להפרה של הבריאות בשל מצב נפשי רעוע.
במהלך הטיפול ההומיאופתי באישה המוכה אני חווה ביחד עם המטופלת את הטראומה האישית היומיומית שהיא חוותה, את רגעי ההשפלה, המכות, הטרור, וכל זאת בשפתה שלה, באותן עיניים שהיא הסתכלה בהם …באותן תנועות הגוף, ועל ידי כך מתאפשר להתאים לה את הרמדי הנכונה לה ביותר, בצורה אינדיבידואלית.
מקרה לדוגמא:
נ', בשלהי השלושים לחייה, נשואה + 2, מגיעה לטיפול עקב בעיה של חוסר ביטחון וקושי בקבלת החלטות. בנוסף, נ' סובלת מדלקות גרון חוזרות שמלוות בליחה צהובה ושופעת ומבריחת שתן.
בשיחה עם נ' עלתה תחושה מאוד חזקה של אישה שנשלטת על ידי בעלה, שמרגישה מאולפת על ידו. היא מתארת את בעלה כחיה, כאחד ששוכב אתה בין אם היא רוצה או לא, חוויה של אונס.
נ' מרגישה תסכול נוראי ומקבילה את הרגשתה לפרה. היא אומרת שגם עם פרה מתנהגים בכוח וחולבים ממנה דברים גם כשהיא לא רוצה. התחושה ההפוכה לתחושת החליבה היא תחושת החופש, לפעול ולעשות מה שהיא רוצה ושבעלה יכבד אותה.
למרות כל הסבל וההתעללות שהיא עברה היא אומרת שהיא מוכנה לחזור אליו, למרות שיודעת שלא יהיה לה טוב והיא תמשיך לסבול, אך מרחמת עליו ויודעת שהוא אוהב אותה.
הפגיעה הנפשית אצל נ' ביחד עם הביטויים הפיזיים הם אלו שכיוונו לפתרון הבעיה שלה ולמציאת הרמדי המתאימה עבורה.
נ' קיבלה Lac-defloratum 200ch one dose.
בפגישת ביקורת אחרי חודש וחצי נמצא שהשיעולים ודלקות הגרון פסקו כמעט באופן מיידי, גם בריחת השתן הסתדרה וכרגע נ' מסוגלת להחזיק את השתן ליותר זמן. מבחינה נפשית נ' מספרת שהיא מרגישה חזקה יותר ומרגישה שהיא לא מוכנה לחזור אליו בכל מחיר, ואם צריך גירושים אז עדיף כך. היא אומרת שהיא לא מוכנה שיאלף אותה יותר, היא מרגישה שלמרות כל הפחדים שהיו לה בעבר להישאר לבד, היא מסוגלת כרגע לעמוד על שתי הרגליים שלה ולהתמודד עם המציאות.
שבועיים אחרי פגישת הביקורת (חודשיים לאחר תחילת הטיפול) נ' התקשרה ואמרה שהחלה לסבול מכאבי ראש ולחץ בצדי הראש. בנוסף, אמרה ששוב מתחילה להרגיש את תחושת הספק, האם לעזוב אותו או לא?
נ' קיבלה שוב: Lac-d 200, split dose.
במעקב לאחר שנתיים של טיפול: נ' החליטה לא לחזור לבעלה ולגדל את ילדיה לבד. לדברי הסובבים אותה, היא עושה זאת בהצלחה, היא מקרינה ביטחון, נראית טוב ומאושרת מאי פעם.
לסיכום:
במאמר זה ניסיתי להסביר מה היא חשיבותה של ההומיאופתיה בתהליך שיקומם של נשים מוכות, ואף השתדלתי להציג מקרה דוגמא של אישה מוכה שסבלה מבעיות פיזיות ורגשיות, כשברקע סיפור חיים לא פשוט שמתאר את הפן הנפשי של אותה אישה. למרות הכותרת של "אישה מוכה" אנו שומעים פה על חוויה ותגובה אינדיבידואליים שאותה אישה בחרה לחיות לפיה, כשאישה אחרת תחווה את החוויה של "אישה מוכה" ותתמודד אתה בצורה שונה לגמרי.
נ' קיבלה טיפול הומיאופתי קלאסי שנבחר עבורה בצורה אינדיבידואלית. ההתייחסות בטיפול הייתה ל"תמונה" המלאה של החולה, לאדם השלם, ולאוו דווקא למחלה עצמה, ולכן אין טיפול זהה לאותה מחלה. משמע, שאם תגענה עשר נשים מוכות לטיפול הומיאופתי עם בעיה חוזרת ונשנית של שיעולים ובריחת שתן לדוגמא, עדיין כל אחת מהן תקבל טיפול שונה על פי מכלול האפיונים האישיים שלה, כל אחת מהן היא אינדיבידואל יחיד ומיוחד !!
לסיום, אני רוצה לקרוא לכל אישה מוכה – היעזרו בהומיאופתיה קלאסית, לכל אחד מאתנו מגיע לעשות את התיקון שלו. גם לכן !!
מבחינתי, זו הרפואה האמיתית והמלאה והמתנה היפה ביותר שבן אדם יכול לקבל.
בבריאות שלמה
טלי לוי, RCHom, הומיאופתית קלאסית. עובדת ברמת גן ומתנדבת במעון לנשים מוכות. 050-6793091 [email protected]