על פי ארגון הבריאות העולמי WHO , "בריאות היא מצב של איזון אופטימלי – גופני, פסיכולוגי וחברתי, ולא העדר סימפטומים גרידא".
הבריאות היא יותר מאשר העדר החולי, בריאות היא חופש ממגבלות בכל המישורים – המנטלי, הרגשי והגופני. זהו מצב דינמי של איזון והרמוניה של הפרט, הקיים בכל אחד מן המישורים הללו – כמו גם ביניהם. אדם הנמצא בבריאות טובה, יחיה את חייו ברמה גבוהה של חיוניות, בהירות מחשבה, הרמוניה במערכות יחסים, יצירתיות – ומעל הכל ביכולת לעמוד בפני תחלואים. בריאות הינה תהליך מתמשך המתוחזק על ידי מערכת ויסות פנימית, כוח חיוני.
הגדרת חולי
החולי מגביל את החופש שלנו ותפקודנו . חולי מתרחש כאשר מנגנון הויסות העצמי, מערכת החיסון, לא מצליחה לענות ביעילות להשפעות מפריעות או מזיקות בסביבתו הפנימית או החיצונית של הפרט דבר היכול לגרום לחוסר נוחות כללית, הפרעה בתפקוד והתפתחות מצבי חולי גופניים.
הסימפטומים הגופניים אותם מציג הפרט הנם התבטאות חיצונית של מצב החולי הפנימי. הסימפטומים מבטאים את ניסיונותיו של מנגנון הויסות הפנימי (שבאופן תקין מתחזק את הבריאות), להשיב את האורגניזם לאיזון ולתפקוד תקינים.
הגדרת ריפוי
רפואה שמטרתה לרפא, שואפת תמיד לדרבן באופן יעיל את יכולתו הטבעית של האורגניזם לרפא את עצמו. כלומר: להשיב לאדם תפקוד נורמלי, הרמוני, בכל המערכות ובכל מישורי החיים, עד היעלמות כל הסימפטומים. ההומאופתיה מטפלת מתוך התכוונות זו.
ההומאופתיה מבינה ומכירה בעובדה כי הסמפטומים שהגוף מייצר הם בעצם נסיונו להגן על עצמו (לדוגמא החום היא נסיון הגוף לרפא עצמו מזיהום, תופעת השיעול מיוחסת למנגנון הגנה לניקוי דרכי הנשימה, שלשול נתפס כפעולת מגננה בכדי לסלק פתוגנים וגורמים מחליאים במהירות מהמעיים, ההפרשות מובנות כדרך הגוף להפטר ממוגלה, בקטריות מתות, וירוסים ותאים, ועוד ועוד). היות והסימפטומים נועדו להגן על מנגנון החיים, אין ההומאופתיה מכוונת פעולתה ישירות אל הסמפטומים, אלא אל הגורם הראשוני שהביא את הגוף לייצר סימפטומים. ברגע ש"קלקול" פנימי זה יתוקן, לגוף לא יהיה יותר צורך לבטא את הסמפטומים ואילו יעלמו מעצמם והחולה ישוחרר מכבלי מחלתו אל החופש שבבריאות.