לידה ספונטנית. הנקתי ימים ספורים בגלל נסיון הנקה כושל עם אחותו.
א. הוא טוב מזג, נחמד, "מענג". לא ישן טוב בלילה. הקיץ אותי הרבה שנים בצורה סבירה.
מאוד מוזיקלי. התחיל לשיר לפני שדיבר. רגיש לרעשים. קופץ מרעשים. מזהה ועסוק ברעשים.
בגיל שנתיים וחצי הרגשנו שמשהו לא בסדר. הוא השתנה לנו מתחת לידיים. עד אז היה מפותח מילולית, מאורגן, מהנה, ידידותי, פתוח, אך מאוד לא תוקפני. התרומם יחסית מוקדם. התעכב בהליכה. מפרקים גמישים. בגיל שנה וחצי נשך, וזה הפליא אותנו. זו היתה הפעם הראשונה שכעסתי עליו. הוא נפגע כשכעסתי עליו – הוא ילד רגיש מאוד.
בכניסה לפעוטון היתה הנסיגה: הזיזו כסאות למעלה והוא נכנס לפאניקה. משם ואילך החלו דיבור אקולילי ורגרסיה בכלל. החל להתכנס מתחת לשמיכה. הוא היה מבוהל ממה שקורה לו. בבית, היה מטפס על רהיטים ומורח רוק על חלונות. לא עונה על שאלות. היתה תחושה של חוסר קשר.
כיום: יש לו "פסאדה" מבטיחה, מעוררת אשליה שהוא "יוצא מזה".
כל מה שהיה בגיל שנתיים וחצי נשאר. יש לו משפטים. צובר מידע. היום :עונה. מחפש קשר עין. קשוב למצבי רוח שלנו. היתה לו תשתית בטוחה. הוא סומך עלינו ". בבית – סרבן. הולך עם אביו לטייל. יש לו עמדה. לא יושב איתנו לאכול. אוכל לבד. לא יכול לראות טלויזיה. צורך לעשות קולות. היה קופץ מהספה לארון. היום מדפדף בספרים. לפעמים מבקש סיפור. בחייו לא נפרד מאיתנו. אנו חוסכים ממנו טראומות מיותרות. "מרפדים" אותו.
אוהב לאכול דברים מתוקים.
תבונת גוף טובה. תנועות חסכוניות -.לא יבזבז תנועות. מאורגן. עצלן. אין לו מוטיבציה. אך כשרוצה – מצליח. יש לו שיווי משקל טוב.
פעם בשנה מקבל שפעת ויוצא מזה. הוא חולה מאוד סימפטי. שוכב עד שיוצא מהמחלה. מעורר הערכה ביכולת להתמודד.
שינה בעייתית: מקיץ בשעות לא סבירות ולא נרדם לאחר מכן. בד"כ בשעה 4.00 לפנות בוקר. עושה רעש. מתעסק עם הספרים שלו. ממולל. הליכה נמרצת. מדפדף בספר טלפונים לפני השינה. בשינה, מתכסה מעל הראש. מתכרבל.
רגישות בעור: באותה שניה שמגיע הביתה, פשוט רץ לשירותים ו"מתקלף". התוויות שעל בגדים משגעות אותו .
לא כותב. נחשף למוזיקה משוכללת. מתי כספי. קשור לנוסטלגיה. געגועים. רגשני . איכויות יוצאות דופן. אמן.
כשמתעצבן, נושך עצמו ונבהל. מרגיש כשכועסים עליו. רגיש ליחס של העולם סביבו.
פחדים -נרתע מחתולים וכלבים. כמו אבא שלו. אביו פוחד כמו תינוק מכלבים ומחתולים . יונה ואוגר ילטף, בעלי אומר שהילד פוחד מחושך. בערב מבקש לחזור הביתה.
אינו רואה סרטים. אין פוקוס בעיניים .
בצורה מילולית, מתקשר עם הסביבה. משפטים מלאים. אוצר מילים גמיש.
לסיכום: אנו שורדים את החיים שלו בצורה שפויה. בעלי יגיד שקרה אסון טראגי בקשר לבננו. אני אגיד, שאני שמחה במה שיש לי. אני יותר יודעת לשחק את החיים מאשר בעלי. ציפיות האם מהטיפול – שהשינה תשתפר."
ראיון עם המורה: "א. ילד מאוד סגור. רגיש לרעשים. אם אני מרימה קול, הוא מפוחד. מגע מלחיץ אותו. נושך עצמו הרבה. מכה אחרים. השנה יותר מחפש מגע. לא אוהב לעבוד. זה ילד שמשדר: תעזבו אותי בשקט . מאוד קולט. מקליט מה שאומרים, ומוציא את זה אח"כ. מסתתר, מתכסה. יושב עם כריות על האזניים. בחצר יושב בפינה ופתאום קופץ. יכולת מוטורית גבוהה. אירגון – גרוע ביותר. תקשורת – מביע עצמו יחסית ברמה גבוהה. יושב על יד השולחן עם חצי גוף החוצה. רגיש לגירויים.
קיבל טיפול הומאופתי (OP)
מעקב: כעבור חודש ימים שיחה טלפונית עם האב: "די מהר הטיפול הביא להשפעה מייצבת על השינה. בשבועיים הראשונים, היה משהו מובהק לא התעורר בשעות הלילה – לא בשעה 05.00, לא ב- 04.30 ולא ב- 03.00 לפנות בוקר . היה צריך להעיר אותו בשבע בבוקר. גם ההליכה לישון היתה קלה. בד"כ לא מצליח להרדם."
"בצוות ביה"ס התרשמו שמשהו מאוד חיובי קורה לו. היה יותר ממוקד, ניגש, מחפש קשר. המורה והסייעת היו מאוד מרוצות. ישן לילות שלמים ולכן תפקד טוב כיוון שלא היה סהרורי. לדעתי, המורה והסייעת לא ידעו שהתחיל טיפול."
"יותר טוב, רגוע, משתתף."
"בימים הראשונים ללקיחת התרופה הצטנן נורא והיה חולה. זה לא כל כך אופייני לו."
– תגובה טובה למצב מסוג זה…
כעבור 50 יום שיחה עם האב: "בגדול – המצב די בסדר. ז"א, שבעיית השינה שהיתה לו השתפרה. בשבועות שמאז לקיחת התרופה יש הרבה פחות התעוררויות, ובאופן מאוד משמעותי. גם כשמתעורר, הוא פחות קולני, יותר מווסת, לא סוער. גם ההליכה לישון בגדול – יותר מוקדמת, יותר מווסתת. ממקודם." "לצוות ביה"ס יש המון מחמאות בשבילו. הרגשה שיותר נוכח. הפרעות השינה היו הגורם שעשה את החיים לבלתי נסבלים בעבר. זה נמשך 10 שנים. גם כיום רוב הזמן הוא עם עצמו, אך בענין השינה יש מפנה בחיים."
מעקב כעבור 3 חודשים – שיחה עם האם: "הקשר עימו יותר טוב. מצב רוחו טוב. העדר מצבי זעם בבי"ס. ריכוז יותר טוב. נינוחות. בבית, היתה תחושה שאין יקיצות. זה שרד הרבה זמן. נסענו, התארחנו, דבר שמנענו מעצמנו עד כה. כרגע יש "ירידה" במובן זה שחזרו היקיצות ב 04.30 בבוקר. אך לא באותה שכיחות – פעם בשבוע. ישן יותר טוב. הקולות ונהמות חסרות הפשר התמתנו מאוד מאוד. ניתן להסתובב איתו "בלי בושות" במקומות הומי-אדם." מ"אוד מרוצים ממנו בבי"ס, בשיקום. תבונת הכפיים שלו בסדר. היתה קפיצה משמעותית בביה"ס. בבית – לא מעצבן באופן כה קיצוני. לפי היבלת – עדיין נושך עצמו, עדיין לא יושב איתנו לאכול, יושב וקם." "היה מסתובב בבית עם שמיכה עליו. כעת פחות הולך איתה על הראש והכתפיים. יותר חשוף." "יצאו לו פטריות על העור בקוטר 3 ס"מ. (בעבר היו לו 2 פטריות בעור). מרחתי לו משחת " "Agisten
Rx: Opium LM2
כעבור עוד שלושה וחצי חודשים בשיחה עם האם : "היינו בטיול ביוון. היה מצוין. פעם ראשונה שהיינו שבוע בחופש. בעבר לא יכולנו לצאת ליותר מארבעה ימים. "
לסיכום: אני רוצה לציין, שעבודה עם אוטיסטים אינה כלקיחת מקרה מקובלת. הדבר דומה יותר ללקיחת מקרה בתינוקות, כאשר המידע נמסר על ידי אדם אחר – הורה או מורה . בתינוקות, קל לקלוט את אופיו של התינוק על פי הסימנים החיצוניים, אלא שבילדים אוטיסטים, חוסר הקשר מביא לכאורה, לנתק ואי בהירות. אין הדבר דומה כלל לשום מקרה אחר, וכמובן, שכל מקרה וכל ילד אוטיסט, שונה זה מזה. ההומאופת, במקרה זה, אחראי לכל פיסת אינפורמציה שדג בחכתו, ומהווה את ה"צד האקטיבי" שבסיפור. אמנם, קיימת נכונות רבה מצד צוות ביה"ס ואף מההורים, אך היוזמה, האחריות, פעולת ההסברה והמעורבות – מוטלות במקרה זה על ההומאופת.
אני ממליצה בחום, על עבודה עם אוטיסטים, ופונה לכל הומאופת המעונין לתרום מזמנו למען חברה מתוקנת, לעשות כן. כך, בצד הסבל הקיים, ימצאו אנשים אלה נקודות אור בחייהם. זו עבודה עם סיפוק רב בצדה.
* אסתר פומרניץRCHom, PCHom , רוקחת והומאופתית קלאסית .
