באופן שעשוי להפתיע, יש להומאופתיה מה להציע בטיפול במחלות מין בכלל – וביבלות גנטליות וקונדילומה אקומינטה בפרט. הטיפול ההומאופתי יכול לתת מענה גורף לסיבות הגורמות להיווצרות היבלות – ולהוביל להיעלמותן.

מה הן יבלות גניטליות

מדובר ביבלות וירליות מחודדות, שנגרמות מסוגים של נגיף הפפילומה האנושי (HPV) שמופיעות על אברי המין, והן מועברות בהדבקה בקיום יחסי מין.  ההדבקה יכולה להתרחש בכל אחד מהמקומות שבהם התרחש המגע המיני. שניים מתוך תתי הסוגים הרבים של הוירוס (כמאה במספר) אחראים לכ-90% מכלל היבלות הוירליות הגניטליות. 

המחלה מדבקת מאוד, מלווה בתופעות לא נעימות – כולל כאבים, הפרשות וגירודים. היא פוגעת בחיי המין של הנשאים ולרוב מלווה בתחושות של מבוכה ובושה. וירוס הפפילומה האנושי נחשב לגורם עיקרי להתפתחות סרטן צוואר הרחם, וכן להתפתחות מחלות כעגבת, זיבה, כלמידה, כיני ערווה, הרפס ואיידס.

היבלות, שמופיעות בגדלים שונים, הינן האמצעי הראשון, והקל ביותר, לאיתור הנגיף. הן מופיעות הן אצל גברים והן אצל נשים, ולרוב מתקבצות יחד באזורים מסוימים. אצל נשים קשה יותר לאתר את קיומן, שכן הן יכולות להתרכז באזורים פנימיים יותר. אצל גברים פעמים רבות היבלות יופיע בקצה איבר המין.

מהרגע שבו התרחש המגע המיני המדבק, ועד התפרצות היבלות, עשויים לחלוף כמה חודשים עד שנתיים של נשאות רדומה, ללא הופעת היבלות. בתקופה זאת קיים סיכוי להדבקה. לא בכל מקרי ההדבקה יתפתחו היבלות, ולא ניתן לצפות מראש את התפתחותה של המחלה/

הטיפול הקונבנציונלי

הטיפול הקונבנציונאלי מתמקד בהסרה חיצונית של הנגעים. קיימות כמה משחות, כגון אימיקוימוד (אלדרה), שההמלצה היא למרוח אותן לפרק זמן מסוים על האיזור הנגוע, מה שאמור לגרום להצטמקות היבלות ולבסוף להיעלמותן. כמו כן, קיימים אמצעים מכניים יותר כמו צריבה ע"י חנקן וחיתוך/צריבה ע"י חשמל או לייזר. במידה שהיבלות גדולות מאוד ו/או לא הגיבו לטיפולים הרווחים – יתבצע ניתוח להסרת היבלות.

משמעות הטיפול לטווח הארוך

הסרת היבלות באמצעים חיצוניים אינה יכולה לגרום להעלמות הוירוס הגורם להן, ולכן אינה יכולה להבטיח שהן לא יחזרו כל עוד הנשא של נגיף ה-HPV שמחולל את הבעיה נמצא בשלב ההתפרצות. ואכן פעמים רבות הגוף יציג מחדש את היבלות אחרי טיפול קונבנציונלי מוצלח לכאורה.

הטיפול ההומאופתי

ההנחה הרווחת ברפואה ההוליסטית היא שהבסיס לטיפול הוא הערכת מצב המערכת החיסונית. במידה שהיא פעילה וחזקה, יש בידה להעלים ולמגר את הווירוס או להחלישו. מנגד, במצבים של מחלת רקע נוספת, לקיחת תרופות מסוימות או חולשה חיסונית כלשהי – הנגיף יכול להישאר בגוף לצמיתות.

בהומאופתיה נעשה שימוש בכ-60 הכנות הומאופתיות שונות (רמדיס) היכולות לסייע להתמודד בהצלחה עם הנגיף. וזאת כאשר כל אחת מן ההכנות ההומאופתיות מותאמת באופן אינדיבידואלי לכל מקרה.

ההומאופתיה מכוונת לחיזוק כוח ההגנה/מערכת החיסון של הגוף. לעורר את הגוף להילחם בנגיף ולהתגבר עליו במהירות וביעילות, ללא צורך בהסרה חיצונית של היבלות. בטיפולים ההומאופתיים, שבהם נעשה שימוש ברקיחות ההומיאופתיות, מעניינת ומפתיעה תמיד העובדה שברגע שהגוף מתגייס/מתעורר למלחמתו בנגיף ומתגבר עליו – הסימפטומים החיצוניים (היבלות) מצטמקות ונושרות מעצמן, ולרוב מבלי שהחולה עצמו מבחין או חש בתהליך.